סיפור הלידה שלי

בלידה הראשונה שלי כבר הייתי מורה מוסמכת ליוגה בהריון, והכלים של היוגה עזרו לי מאוד. אבל מאז  התמחיתי גם בהכנה מיוחדת ללידה עם יוגה, והבנתי יותר לעומק את המפגש של הגוף עם הנפש בנקודת החיבור הזאת של הלידה. חיכיתי ללידה הזאת, לרגע המיוחד שקורה רק פעמים ספורות בחיים, כדי לחוות את כל מה שאני מלמדת ,שעזר כל כך לנשים רבות.

החלטנו ללדת במרכז . חשוב לי שתהיה לי מקלחת בלידה, סבתא קרובה לבייביסיטר ל”גדולה”,  וגם ביקשתי משירלי בינטואיץ, שלמדתי אצלה,  ללוות אותי בלידה .

סוף מאי, שבת בבוקר- ופתאום גשם.. סימן טוב אני חושבת, והרגשה מיוחדת עומדת באוויר. לאט לאט התחילו צירים. עדיין לא ארוכים ולא כואבים, מה שנשמע כמו התחממות לקראת ..אבל עדיין לא הדבר האמיתי, כך טיילנו והעברנו את הבוקר בנעימים, עד שהרגשתי שזה זמן  ללדת ונסענו לבית היולדות .

 מסתבר שאני בפתיחה 4 והראש מבוסס באגן (-2)  נתונים להיכנס לחדר לידה. מאוד שמחנו!

אבל.. המוניטור הראשוני היה דרמטי. הרופא ראה האטה בדופק , “תשכחי מהלידה הטבעית שלך” הכריז , תצטרכי להיות בניטור רצוף במהלך כל הלידה. “סביר להניח שיהיו האטות דופק בהמשך” , הכין תסריט עגום.. “אולי זה היה רק משהו טכני”? הצעתי, אולי יש מוניטור אלחוטי? אולי נעשה מוניטור נוסף? בסוף הוא הסכים. “נעשה מוניטור נוסף, ארוך במיוחד ואם הכל יהיה בסדר, אני משחרר אותך לנוע..במוניטור הנוסף, התרכזתי בנשימות במשך שעה, שומעת את  פעימות הלב שלה מהדהדות בחלל  החדר …המוניטור יצא מצוין ! והמשכנו בלידה..

אני מחכה להיכנס לחדר לידה ובינתיים עולה ויורדת במדרגות בנחת, ובכל ציר, אני נכנסת ל”תחנה” שזה שילוב של תנועה ונשימה מעולם היוגה: אני לא חושבת בכלל על התחנות, התנועות זורמות ממני, הגוף מכיר ויודע מה נכון לו. תחנת ‘השענות על הקיר עם סיבובי אגן ‘ תחנת ‘עמידה עם סיבובי אגן’ ,  הצירים עדיין רכים וקצרים. אבל אני מרגישה איך אני נכנסת לזה, איך בהדרגה אני נרגעת ומתנתקת מכל מה שהתרחש במהלך היום, ואיך ההורמונים שמופרשים בלידה מתחילים לעבוד עם ההרפיה והנשימה..

שש ועשרה נכנסים לחדר לידה. אני מחליפה את החלוק שנתנו לי , שאני מרגישה בו מסורבלת , לבגד ים וגופייה. אני מרגישה שהלידה עוד רחוקה.. אני קצת נבוכה.. מה אני אמורה לעשות עכשיו?! לחכות שיתגברו הצירים?

אני ממשיכה לעבוד ולקדם את הלידה . כמה צירים אני בתחנת ‘הכדור לידה’ (תחנה שעוזרת להוריד את התינוק כשהיא משתמשת בכח המשיכה). אני נשענת על פז בעלי, מרגישה את הצירים, אבל בעיקר מרגישה כמו בסדנאות שלי, כאלו אני מדגימה תחנה ולא ממש בכאבים. התחנות בזמן הציר מקלות על הכאב מאוד, מרככות את האגן, עוזרות לציר לעבוד להיות יעיל ועוזרות לקדם את הלידה .

אני מתרכזת לנשום טוב בנשימת הצירים המיוחדת באוג’אי , ושירלי נושמת איתי כדי שהנשימה תהיה אפקטיבית ממש. הנשימה מדהימה, פותחת לגמרי ומשכיחה מהציר.

מגיע ציר, אני נכנסת לתחנת ‘השענות עם חיבוק לכדור על המיטה’  לא שוכחת לעבוד עם הכפות הרגליים וכך פותחת את האגן האחורי , מרפה את הגוף ונושמת נשימות צירים מספר אחד ושתיים. שירלי מעסה את הגב, מאוד נעים, ומזכירה לי עבודת רגלים ונשימה .

אני מחוברת לגוף ולתהליך הלידה, אני מרגישה  שהתינוקת רוצה להיכנס לאגן, אני אומרת לשירלי קדימה! היא רוצה להיכנס לאגן ,אני יודעת איך לעזור לה! אני מנסה לעלות על המיטה, שירלי קולטת אותי, א-סימטריה! היא אומרת, אבל אני לא מצליחה לעלות על המיטה, זה כואב , בא ציר, המיטה גבוהה לי מידי, אני צריכה על הרצפה, למה לא הבאתי לי את המזרון של היוגה? פז מביא לי שמיכות וכריות, שירלי כבר מארגנת לי שרפרף להישענות.

עכשיו שלושה צירים כואבים:

1.בתחנת ‘א- סימטריה’ על השמיכה שעל הרצפה עם השענות לפנים, הציר מתחיל, אני עובדת , פתאום אני קולטת שהציר במקום לדעוך כמו שהיה עד פה – מתגבר, עלייה משמעותית בכאב, ופז מקדימה מעודד אותי “יופי!! יופי!! חיכינו לזה !!! משהו בי שמח. שירלי מעסה את הגב ומקלה מאוד על הכאב. נדמה  לי שהתינוקת נכנסת לאגן והפתיחה מתקדמת.

2. אני קמה.. לג’קוזי, שירלי מציעה, הצעה נהדרת. אני נכנסת למים החמימים בתנוחת ‘החתול’ בעמידה על שש, (תחנה שממקסמת את עבודת הציר) הגוף מכיר את השפה ומוביל את עצמו למה שנכון לו. המים מרפים ונעימים על הבטן והאגן. מגיע ציר נוסף, ציר מספר שתיים מהסריה של הכואבים. אני נושמת, זה כבר לא מספיק …עושה עבודה קולית ועובדת עם קולות נמוכים שממש עוזרים לציר להפוך ממשהו חסר שליטה ובלתי נסבל , למשהו שעוברים אותו וצולחים אותו.

3.מגיע עוד ציר, וארוך וכואב וחזק ו.. כנראה אפקטיבי מאוד .  וזהו. אני קמה, אני מרגישה שאני חייבת לשירותים, פז רץ לקרוא למיילדת, פתאום מגיע לי ציר שכמותו טרם נראה, משהו חזק אני מרגישה שמפלח אותי, את מרגישה שצריכה ללחוץ? שואלת אותי המיילדת, ואני קולטת שכן. אני בציר לחץ!

 מלאת עוצמות,  בלידה ממש, עושה צעד ועוד אחד אל המיטה, אין מצב שאני עולה על המיטה הזאת, ואין שום מצב  להתהפך על הגב עם ציר, והדבר היחיד שאני מצליחה לעשות זה להגיע למצב של עמידה על שש על המיטה ב ‘חתול’, המיילדת מסתכלת ואז אני שומעת אותה אומרת, זהו . זה זה! היא ממש כאן.

ואני מאושרת והמומה, לוחצת כמה לחיצות מספקות , קצת שואגת.

שבע ורבע: וזהו היא יוצאת , מביאים לי אותה, קרוב אל הלב בידיים שלי, קטנה, אמתית, שלמה, עם עיניים ושפתיים ואישיות ואני מחבקת אותה, ואני לגמרי בשוק ואני המומה שנגמר, שהיא כל כך מתוקה!

הייתי שעה , אולי קצת יותר בחדר לידה. יצאתי מלאת תובנות מהלידה הזאת, הרגשתי את העבודה של הטבע  לאורך ההתפתחות של הלידה,  את הקונפליקט של פשטות וטבעיות תהליך הלידה אל מול המפגש המורכב עם פלאי הטכנולוגיה והמוסדיות של בתי החולים. חוויתי את התמיכה בלידה ועד כמה היא יכולה להיות משמעתית ועוזרת. ובעיקר הרגשתי סיפוק עצום מהיכולת להית פעילה בלידה , לשתף פעולה עם הציר ולהפוך אותו להיות כל כך אפקטיבי.

אני מודה לבעלי היקר כל כך שאין כמותו בעולם כולו, שיצר איתי את יצירת המופת, והיה סבלני לעבור איתי את כל ההיריון, את כל הטיולים בדרך ללידה, והתמסר להיות שם בשבילי בכל מה שנדרש ותמך בלידה בדיוק במקומות הנכונים.

אני מודה לשירלי, שנתנה לי את המתנה המופלאה שאני שמחה להעביר הלאה , את היוגה בלידה. תודה לך על שהיית ברגישות ומקצועיות מופלאה , שידעת להגיד בדיוק את הדבר הנכון בזמן הנכון, לעודד, להניע הלאה, ולעזור ממש לשיכוך הכאב בעיסויים.

אני מודה לכל התלמידות המופלאות שלי שבירכו אותי בכזה חום ואהבה כל ההיריון ולקראת הלידה, ושיתפו בכל סיפורי הלידה בכנות ובאחוות נשים שאין כמוה.

אני מודה לאלוהים על נס הבריאה המופלא.

 תודה.